גם גיסתי, שהיתה עבורי sister in law "על מלא", שהיתה לצדי בלידה של הילדים, שאירחה אותי על שולחנה יותר פעמים משאפשר לספור ושתמיד אמרה לי את כל האמת בפנים, נחתכה לי מהחיים כמו פלסטר שנתלש בבת אחת והשאיר הרבה כאב. ביום ההזוי הזה בבית הדין הרבני ניגשתי קודם אליה, אל האישה שאהבתי בכל ליבי ושלמדתי ממנה כל כך הרבה. זה היה אחרי שלא נפגשנו במשך חודשים והתגעגעתי אליה מאוד. חיבקתי אותה חזק ולא רציתי לעזוב. והיו גם דמעות. והבטחות שלא נקיים. וכל אחת הלכה לדרכה.

היו ימים שברירת המחדל שלי היתה שכולם משקרים, שכולם רוצים משהו. הרי גם אם אתה פרנואיד, זה לא אומר שלא רודפים אחריך. אבל היו גם נקודות אור. יש והיו חברות האמת שאספו אותי פעם אחר פעם ברגעי שבירה, שתו איתי עשרות כוסות קפה והציבו בפניי מראות מחמיאות יותר או פחות בכל פעם מחדש. הן עשו בשבילי מעל ומעבר: אירחו אותי ואת הילדים, המליצו על בעלי מקצוע והציעו לשלם על שירותים שלא יכולתי להצדיק מהחשבון המשותף. הן סיפקו לי שכבת הגנה השנייה רק להוריי ולאחיי. על כך ועוד תמיד אהיה אסירת תודה להן