אם הלב היה חתול, היו לו תשע נשמות. בכל פעם שהיה נופל, נזרק ומתרסק, היה קם אותו לב משופם, מנער את פרוותו, זוקף זנב ובאדישות קם כאילו דבר לא קרה. 

אבל הלב אינו חתול ואני בכלל מעדיפה כלבים והלב שלי, כשהוא נשבר, נובעות ממנו בעיקר מילים. 

מילים שחיפשו סיבות ונעו במרחב הבעיה בלי פתרונות, שנתקלו בקירות בכל פעם שחשבו איך לתקן את אותו לב סורר ובסוף החליטו לתת לו להיות. פשוט להיות.

לבבות שבורים יש בעולם כמספר הלבבות הפועמים ולפעמים נדמה שהם חולקים תדר ומוצאים זה את זה לחלוק רגעים. כך יצא שעם הזמן, שמעתי מהרבה א.נשים את סיפורי הפרידות שלהם. 

בדומה לנשים שחולקות זו עם זו סיפורי לידה, כך חלקו איתי נשים וגברים את הצלקות שהותירו בהם הפרידות והגירושים, את הפחדים והתסכול וגם את ההתרגשות והציפייה לטוב שעוד יבוא.

אני משתפת איתכם קטעים המתבססים על הסיפורים שלי ושלהם, הטקסטים פרי דמיוני והם אולי מתכתבים עם המציאות אך לא מעבר לכך. אם מישהו מזהה בתוכן את עצמו או אחרים, הדבר על דעתו בלבד.

שמחה לחלוק איתכם את מאחורי הקלעים של הבתים שנראים הכי יפים, מבחוץ, מנקודת מבטי בלבד.